ניתוח כריתת בלוטות רוק - בלוטת הפרוטיס

מבנה ותפקוד:

בחלל הפה קיימות שלוש זוגות של בלוטות רוק גדולות: בלוטות הפרוטיס, בלוטתו התת-לסתיות ובלוטות תת-לשונית. בנוסף, קיימות מספר רב של בלוטות רוק קטנות ברירית חלל הפה, בלשון, בשפתיים, בחיך ובלוע.

בלוטות הרוק מפרישות רוק לחלל הפה באופן קבוע, ובזמן אכילה הפרשת הרוק גדלה. הרוק מרכך את המזון ומתחיל את תהליך העיכול וכן מסייע בשמירה על חלל הפה והגנה על השיניים מפני עששת. ברוק יש חלבונים מסוג אימונוגלובולינים שהינם חלק ממערכת החיסון ומסייעים בהגנה מפני גורמים זרים.

בלוטת הפרוטיס ממוקמת קדמית לאוזן ולה זנב הנמשך מתחת לאוזן ומאחורי זווית הלסת התחתונה. מהבלוטה יוצאת צינורית (צינורית סטנסון) שדרכה מופרש רוק לחלל הפה. פתח הצינורית נמצא מול ברירית הלחי מול השיניים הטוחנות העליונות.

בתוך בלוטות הפרוטיס עובר עצב הפנים, שאחראי על עצבוב שרירי ההבעה בפנים, לפי הגדרה כל מה ששטחי למישור עצב הפנים שייך לאונה השטחית של הבלוטה והאונה העמוקה נמצאת עמוק למישר עצב הפנים.

כאשר קיימת פגיעה בעצב הפנים רואים השטחה של קפלי העור בצד המעורב וקושי בעצימת העין שעלול לגרום להתייבשות העין וסטיית זווית הפה.

מחלות לא גידוליות של הפרוטיס:

אבנים בבלוטות הרוק – אבנים בבלוטות הרוק גורמות לחסימה של צינוריות הניקוז של הבלוטה ובשל כך מצטבר רוק וחיידקים יכולים להתרבות ברוק ולגרום לזיהום המלווה בנפיחות של הבלוטה וכאב. אולטרא סאונד, צילום אוקלוזלי ו-CT יכולים לאבחן קיום אבנים. הטיפול בזיהום הוא אנטיביוטיקה ואכילת מאכלים חמוצים הגורם להפרשת רוק. לעיתים יש צורך בהוצאת האבן לעיתים בעזרת אנדוסקופ וכן ניתוח לכריתת הבלוטה במקרים של כשלון הוצאה אנדוסקופית.

זיהום –הגורם העיקרי הוא וירוס החזרת בעיקר בילדים, ובמבוגרים הגורם השכיח הוא חיידק בעיקר מסוג סטפילוקוק. הזיהום מתבטא בנפיחות מקומית עם כאב המתגבר בעת אכילה. האבחון נעשה בבדיקת רופא אא"ג וביצוע בדיקות דם.

כשמדובר בוירוס אין טיפול מלבד שתיה מרובהוהיא חולפת מעצמה לאחר מספר ימים, ,המחלה מאוד מדבקת. חשוב להבדק ע"י רופא על מנת לשלול סיבוכים של המחלה. כאשר מדובר בזיהום חיידקי יש צורך לטפל באנטיביוטיקה.

גושים וגידולים בבלוטת הפרוטיס:

ברוב המקרים גוש בבלוטת הפרוטיס אינו כאב ומתגלה באופן מקרי במישוש. לעיתים ישנה תגובה דלקתית סביב הבלוטה וכתוצאה מכך כאב. רוב הגושים בבלוטת הפרוטיס הינם שפירים.

הבדיקות שיש לבצע בעת גילוי גוש בבלוטת הפרוטיס הן:

• אולטרא סאונד – בדיקה פשוטההמאפשרת להדגים בצורה טובה את בלוטת הפרוטיס וגושים אשר הנמצאים בתוך הבלוטה.
• ביופסית מחט עדינה (FNA) – בבדיקה זו דוקרים את הגוש בעזרת מחט עדינה ושואבים ממנה תאים לבדיקה מיקרוסקופת. לרוב יש צורך להעזר באולטרא סאונד על מנת לוודא כי הניקור מתבצע מהגוש החשוד. החומר המופק מהדיקור נשלח לבדיקה ע"י רופא ציטולוג אשר ברוב המקרים יכול לאבחן את סוג הגידול. .
• CT ו-MRI – במקרים מיוחדים יהיה צורך בבדיקות דימות נוספות. הרופא המנתח ישלח את המטופל לבדיקות אלו אם יש צורך.

ניתוח לכריתת בלוטת הפרוטיס:

כאשר הגוש נמצא באונה השטחית של הבלוטה, מספיק לכרות את האונה השטחית, אם הגידול נמצא גם באונה העמוקה, יש צורך לכרות את רוב/כל הבלוטה. כשהגידול הוא שפיר ונמצא בזנב הבלוטה ניתן להסתפק בכריתת הגוש.

הניתוח נעשה דרך חתך דומה לחתך המבוצע בניתוח מתיחת פנים, מתחיל קדמית לאוזן, יורד אל מאחורי האוזן ולאורך כפל עור מתחת ללסת. בניתוח יש חשיבות לזיהוי עצב הפנים ושמירה על שלמותו. לרוב משתמשים במכשיר לזיהוי עצב אשר מפחית את הסיכוי לפגיעה בו

סיבוכים אפשריים בניתוח לכריתת בלוטת הפרוטיס:

אחוז הסיבוכים בניתוח זה הוא נמוך מאוד בידיים מיומנות הסיבוכים העיקריים בניתוח זה הם:

• כאב– כאב לאחר הניתוח לרוב מגיבלמשככי כאבים. בכאבים חריגים, יש לפנות לרופא לשלול סיבוך אחר.
• דימום – לעיתים יש דימום לאחר הניתוח. דימום זה מתבטא בנפיחות בצוואר ואזור הניתוח,. דימום קל דורש השגחה בלבד, קיימים מקרים של דימום המצריך לחזור באופן דחוף לחדר ניתוח לצורך פתיחת החתך הניתוחי ועצירת הדימום.
• זיהום– לא שכיח,ומגיב בצורה טובה לטיפול אנטיביוטי.
• פגיעה בעצב הפנים – קיימת פגיעה זמנית – חולפת או קבועה, הפגיעה הזמנית בדרך כלל חולפת לאחר מספר ימים עד שבועות, ופגיעה קבועה קורית באחוזים בודדים מהמקרים (פחות מ-4%)..
• פגיעה בעצב האוריקולרי הגדול –עובר באזור הניתוח ואחראי לתחושה לחלק מ האפרכסת. בשל מיקומו יש מקרים רבים בהם הוא נכרת.. התחושהבדרך כלל משתפרת לאחר מספר שבועותעד חודשים .
• סינדרום פריי (Frey) – מצב שבגלל גדילה לא תקינה של קצות עצבים שעצבבו את בלוטת הרוק לכיוון בלוטות זיעה,, בזמן אכילה, מופרשת זיעה מהלחירק באחוז קטן מהמקרים התופעה ברמת חומרה כזו אשר היא מפריעה לתפקוד.